עזבון המנוח גבארה עבד אל קאדר (ז"ל) ואח' נ' וייס משה ואח'

החלטה

מבוא

המבקשים פנו בבקשה להורות על החזרת העירבון בסך של 10,000 ₪ שהופקד על ידם בקופת בית משפט כחלק מתנאי צו מניעה זמני מיום 24.9.07. משבוטל צו המניעה הזמני ביום 7.3.10 טוענים המבקשים כי אין מניעה להחזרת העירבון שהופקד.

המשיבים מסרו התנגדותם לבקשה. המשיב מס' 1 טען כי הערבון נועד להבטיח ולו באופן חלקי את נזקי המשיבים הנובעים מן הצו, הצו עמד בתוקפו משך למעלה משנתיים עד ביטולו. לטענתו בתקופה זו נגרמו נזקים למשיבים מעצם קיום הצו, נזקים אשר טרם הוערכו על ידי המשיבים. המשיב מס' 2 העלה נימוקים ברוח זו, המשיב מס' 3 לא מסר תגובה.

המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבים טענו כי צו המניעה הזמני פקע ביום 7.3.10. לפי תקנה 371 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי הופקד עירבון ולא חולט, תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך 60 יום מהמועד בו פקע הצו הזמני. הואיל והמשיבים לא הגישו בקשה לחילוט העירבון תוך 60 יום כאמור בתקנה הם מנועים זה עתה להעלות טענות נגד שחרור העירבון.

המבקשים מוסיפים כי טענת המשיבים 1 ו-2 שכביכול נגרם להם נזק כתוצאה מקיום הצו טענה המוכחשת, אינה מבוססת שכן המשיבים לא סיפקו כל ראיה או הוכחה שנגרם להם נזק ואף לא הביאו ראיות ברמה מינימלית להוכחת הנזק.

דיון

צו המניעה הזמני ניתן ביום 24.9.07. בהתאם לצו המשיבים נמנעו מלבצע כל עסקה או דיספוזיציה בקשר לשטח של 5,680 מ"ר במקרקעין הידועים כ- 5680/47493 חלקים בחלק מחלקה 28 גוש 10264 בשפרעם. צו המניעה הזמני בוטל כמפורט בהחלטותיי מימים 29.12.09 ו- 7.3.10 .

בית המשפט בהחלטתו מיום 24.9.07 קבע כי על המבקשים להפקיד "ערבון על סך 10,000 ש"ח", המשיבים בטיעוניהם לא חלקו על הטענה כי מדובר בערבון להבדיל מערבות, שאלה בעלת חשיבות באשר לאפשרויות המימוש.

אפנה בנושא זה לפסק דין המנחה שניתן ע"י כב' הש' גרוניס ברע"א 9308/08 אורן אלול נגד רינה רביב "לגבי ערבון, קובעת תקנה 371(א) לתקנות הליך של חילוט. על פי התקנה, לאחר פקיעת הצו הזמני רשאי בית המשפט הדן בתובענה לחלט את הערבון, כולו או מקצתו, לטובת מי שאליו מופנה הצו. לחילוט הערבון נקבעו שני תנאים: האחד, כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין...התנאי השני לחילוט הערבון הוא כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק. עם זאת, נקבע בתקנה כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק. בפסיקה נקבע (בדן יחיד), כי על אף לשון התקנה "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק" (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003) (להלן- עניין גדנסקי); ראו גם החלטת רשם בית משפט זה ברע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 574-572 (2003) (להלן - עניין חיר)). עוד יוער, כי גם אם התמלאו התנאים לחילוט הערבון, אין החילוט נעשה באופן אוטומטי, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (עניין גדנסקי, עמ' 733-732)...בקשה לחילוט ערבון יש להגיש תוך 60 ימים ממועד פקיעת הצו הזמני (תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי)".

במקרה זה מדובר בערבון, המשיבים לא הגישו בקשה לחלטו ודי בכך כדי להענות לבקשה להשבתו למבקשים, לכך אוסיף כי לא הוצגה ולו רמה מינימאלית של ראיות להוכחת גובה הנזק וגם מסיבה זו דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור לעיל הנני מורה למזכירות להשיב למבקשים את הערבון שהופקד על ידם בהתאם להחלטה מיום 24.9.07 (בש"א 1431/07).

מאחר ומדובר בבקשה שלא הצריכה עמל מיוחד, לא אפסוק הוצאות.

ניתנה היום, ו' תמוז תש"ע, 18 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: